נוגדי דיכאון, עלייה במשקל ותפקוד מיני: מה הנתונים באמת אומרים
שתי שאלות מטופלים שואלים אותי הרבה, לא פעם בחצי קול: האם אשמין מתרופה נגד דיכאון, ומה יקרה לחיי המין שלי.
בסרטון עברתי על מה שהמחקר באמת אומר, עם מספרים ועם מקורות. מתחתיו עיקרי הדברים בכתב.
המידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אין להתחיל, להפסיק או לשנות טיפול תרופתי בלי להתייעץ עם הרופא המטפל. במקרה דחוף: חדר מיון או מד״א 101.
משקל: מה המחקר הגדול מראה
המחקר הגדול ביותר שאני מכיר בנושא פורסם ב-BMJ בשנת 2018 [1]. החוקרים עקבו אחרי כמעט 300 אלף בוגרים בבריטניה, חלקם עם תרופה נגד דיכאון וחלקם בלי.
בשנה הראשונה, כ-8 מכל 100 אנשים שלא קיבלו תרופה עלו 5% או יותר ממשקל גופם, לעומת קצת יותר מ-11 מכל 100 שקיבלו. היחס המתוקנן היה 1.21, כלומר סיכון גבוה בכחמישית. זה הבדל אמיתי, אבל לא דרמטי.
מבחינה מעשית, החוקרים העריכו שבשנה השנייה לטיפול, על כל כ-27 מטופלים בתרופה, אדם אחד נוסף יעלה 5% ממשקלו בגלל התרופה. והעלייה לא נעלמה אחרי זמן קצר: היא נמשכה לפחות שש שנים.
חשוב להבין שזה מחקר תצפיתי, ולכן הוא לא יכול להוכיח סיבתיות. ייתכן, למשל, שחלק מהעלייה קשור למחלה עצמה ולא רק לתרופה.
האם כל התרופות משפיעות באותה מידה?
לא. סקירה של 116 מחקרים [2] מצאה כיוון ברור: אמיטריפטילין, מירטזפין ופארוקסטין קשורות לעלייה גדולה יותר במשקל, ואילו פלואוקסטין ובופרופיון קשורות דווקא לירידה מסוימת (בפלואוקסטין, רק בשלב הראשוני של הטיפול). ההשפעות על המשקל בולטות יותר ככל שהטיפול ממושך.
אז מה עושים בפועל?
כבר בשלב שבו בוחרים תרופה, כדאי לומר לרופא שהמשקל הוא שיקול משמעותי עבורכם. כדאי להישקל בתחילת הטיפול ושוב אחרי כמה שבועות. ואם שמתם לב לעלייה במשקל, להעלות את זה בפגישה ולדון בזה עם הרופא המטפל. לא להפסיק לבד.
תפקוד מיני: כמה שכיחה הפגיעה
לפי סקירה משנת 2016 [5], בין 40% ל-65% מהאנשים שנוטלים SSRI חווים פגיעה בתפקוד המיני: בתשוקה, בעוררות או באורגזמה. שני דברים חשוב להוסיף. ראשית, דיכאון עצמו פוגע בחשק המיני, ואנשים רבים מגיעים לטיפול כשהתפקוד המיני שלהם כבר נפגע. שנית, הנתונים משתנים מאוד בין תרופות, וגם בהתאם לאופן שבו שואלים על הנושא.
לפי המטא-אנליזה משנת 2009 [3], כפי שצוטטה בסקירה נוספת [4]: כ-11% בקבוצת הפלצבו דיווחו על פגיעה בתפקוד המיני, בבופרופיון כ-10%, במירטזפין כ-24%, בפארוקסטין כ-71% ובסרטרלין כ-80%. בסקירה משנת 2016 [5] השיעור בפארוקסטין עמד על 75%, ובמירטזפין על 24%, לעומת 59% בקבוצת ה-SSRI.
הכיוון ברור: בופרופיון ומירטזפין פוגעים הרבה פחות בתפקוד המיני, ופארוקסטין וסרטרלין הרבה יותר. אבל חלק מהמספרים הנמוכים עשויים לנבוע משאלונים פחות רגישים, ולכן מספר נמוך לא בהכרח אומר שאין בעיה.
מה אפשר לעשות אם זה קורה?
סקירת קוקריין משנת 2022 [6] כללה 23 ניסויים מבוקרים, עם כמעט 1,900 משתתפים. אצל גברים עם בעיית זיקפה שנגרמה מתרופה נגד דיכאון, סילדנפיל וטדלפיל עוזרים. גם הוספת בופרופיון במינון של 150 מ״ג פעמיים ביום עזרה, ואילו מינון של פעם ביום לא הראה הבדל.
ומה לגבי נשים?
כאן הראיות מועטות יותר, וההוכחה לסילדנפיל וטדלפיל נוגעת לגברים. בפברואר 2025 פורסמה מטא-אנליזה שבדקה טיפולים תרופתיים לפגיעה מינית שנגרמה מתרופה נגד דיכאון אצל נשים בלבד [8]: 11 ניסויים, עם כ-850 נשים. הטיפול שהראה יתרון הוא בופרופיון SR במינון 150 מ״ג פעמיים ביום: שיפור בתשוקה, בעוררות ובאורגזמה בהשוואה לפלצבו, בלי שיפור בתסמיני הדיכאון.
איכות הראיות נמוכה, ורק שני מחקרים נכנסו לניתוח המשותף. לכן זו אפשרות סבירה לשקול עם הרופא או הרופאה, ולא ודאות.
מעבר לתרופה אחרת, הפחתת מינון והמתנה
לגבי מעבר לתרופה אחרת, הראיות דלות מאוד. נמצא רק ניסוי קטן אחד, עם תרופה שכבר אינה מוצעת כיום. ובכל זאת, ניסוי של Thase משנת 2006 השווה בין בופרופיון XL לוונלפקסין XR: התגובה האנטי-דיכאונית הייתה דומה, אבל התפקוד המיני נפגע רק בוונלפקסין.
רופאים מציעים גם הורדת מינון או הפסקה קצרה של יום-יומיים. האפשרויות האלה מופיעות בהנחיות, אבל הראיות לגביהן חלשות, יש בהן סיכון להחמרה בדיכאון, ובסקירת קוקריין לא נמצאו ניסויים מבוקרים על הפסקות כאלה.
אפשרות נוספת היא להמתין, אבל לא כדאי לצפות לנס: בסקירה אחת, שכללה יותר מאלף מטופלים, הפגיעה חלפה מעצמה בתוך שלושה עד שישה חודשים רק אצל 15% עד 30% מהאנשים. לכן ההמלצה שלי פשוטה: אל תחכו בשקט שנה. דברו על זה כבר בפגישה השנייה או השלישית, ולא בפגישה העשירית.
מה קורה אחרי הפסקת התרופה?
בשנת 2019 הוועדה האירופית לבטיחות תרופות (PRAC) הגיעה למסקנה שיש להוסיף למידע לרופא ולמטופל על תרופות מסוג SSRI ו-SNRI התייחסות לפגיעה מינית שנמשכת גם לאחר הפסקת התרופה [7]. אצל כמה אנשים זה קורה? אנחנו לא יודעים. הראיות מבוססות בעיקר על דיווחי מקרים ועל דיווחים עצמיים, ולכן אני לא אגיד שזה שכיח, וגם לא שזה לא קיים.
אם הפגיעה נמשכת אחרי הפסקת התרופה, לא להישאר עם זה בשקט. ומצד שני, לא להניח אוטומטית שהתרופה היא הסיבה: גם דיכאון שלא טופל מספיק, מתח וחרדה עלולים לפגוע בחשק המיני.
מה חשוב לקחת מהפוסט
במשקל: עלייה אפשרית, בדרך כלל מתונה, עם הבדלים בין התרופות.
בתפקוד המיני: הפגיעה שכיחה, השכיחות משתנה מאוד בין תרופות, ויש מה לעשות. גם לנשים, אם כי הראיות לגביהן מועטות יותר.
אחרי הפסקת הטיפול: השכיחות אינה ידועה, וחשוב להתייחס ברצינות לפגיעה שנמשכת.
בכל המקרים, אל תפסיקו טיפול לבד. דברו עם הרופא המטפל על מה שמפריע לכם. זו לא בושה, זה חלק מהטיפול.
ד״ר אייל לנג בן נון · LangClinic, מודיעין
הכתוב כאן הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. אין להתחיל, להפסיק או לשנות טיפול תרופתי בלי להתייעץ עם הרופא המטפל.
מקורות
Gafoor R, Booth HP, Gulliford MC. Antidepressant utilisation and incidence of weight gain during 10 years' follow-up: population based cohort study. BMJ. 2018;361:k1951. doi:10.1136/bmj.k1951
Serretti A, Mandelli L. Antidepressants and body weight: a comprehensive review and meta-analysis. J Clin Psychiatry. 2010;71(10):1259-72. doi:10.4088/JCP.09r05346blu
Serretti A, Chiesa A. Treatment-emergent sexual dysfunction related to antidepressants: a meta-analysis. J Clin Psychopharmacol. 2009;29(3):259-66. doi:10.1097/JCP.0b013e3181a5233f
Chiesa A, Serretti A. Disfunzioni sessuali da antidepressivi. Giorn Ital Psicopat. 2010;16:104-13.
Jing E, Straw-Wilson K. Sexual dysfunction in selective serotonin reuptake inhibitors (SSRIs) and potential solutions: a narrative literature review. Ment Health Clin. 2016;6(4):191-6. doi:10.9740/mhc.2016.07.191
Taylor MJ, et al. Strategies for managing antidepressant-induced sexual dysfunction. Cochrane Database Syst Rev. 2022;(4):CD003382. doi:10.1002/14651858.CD003382.pub3
Medsafe. SSRIs and persistent sexual dysfunction (MARC paper, item 3.2.2), 12 Sept 2019. https://www.medsafe.govt.nz/committees/marc/reports/179-3.2.2SSRIsAndPersistentSexualDysfunction.pdf
de Aquino ACQ, Sarmento ACA, Teixeira RLA, Batista TN, de Freitas CL, Pérez Mármol JM, et al. Pharmacological treatment of antidepressant-induced sexual dysfunction in women: a systematic review and meta-analysis of randomized clinical trials. Clinics (Sao Paulo). 2025;80:100602. doi:10.1016/j.clinsp.2025.100602
תגובות